מרכז בלמונטה נועד לקדם את החינוך למדעים בקרב תלמידי התיכון. 

לאור ראייה זו אנו שמים דגש על:

• הענקת נגישות לתלמידי המדעים בתיכון ללימודים מעשיים בסביבה אוניברסיטאית מתקדמת ומאתגרת

• קידום הוראת המדעים הבית ספרית בחטיבת הביניים ובחטיבההעליונה

• עידוד חשיבה מדעית ו"רוח המדע" בקרב המורים והתלמידים

• פיתוח ועדכון תכניות לימודים וניסויים, בהתאמה לתכנית משרד החינוך, ברמה מתקדמת ביותר. בתוכניות אלה נעשה שימוש בציוד מדעי מחקרי מהשורה הראשונה והקפדה על שיטות מדידה מדויקות

• אימון המורים בניסויים החדשים והמתקדמים תוך כדי חשיפתם לחומר העיוני, על מנת שיוכלו ללמד נושאים אלו בביה"ס ולנהל את הניסוי במעבדה

• מתן מענה מודולרי לצרכים ייחודיים של בתי ספר שונים

• הקמת כיתות על–אזוריות בנושאים נבחרים אותם רב בתי הספר מתקשים להציע לתלמידיהם

• פיתוח מגוון מסלולי מצוינות ייחודיים לתלמידים בעלי מוטיבציה לימודית ויכולות גבוהות

 

הוראת המדעים והטכנולוגיה בבתי הספר במדינת ישראל, אינה מדביקה את קצב התפתחות המדע. הנוער, ובמידה רבה גם האוכלוסייה הבוגרת, אינם חשופים במידה מספקת למדע ולצורת החשיבה המדעית. הכשרת כוח אדם במקצועות המדע והטכנולוגיה מהווה גורם מגביל להתפתחות תעשיות עתירות ידע. עד לאחרונה השלימה המדינה את הדרישה לכוח אדם ע"י קליטת עליה, ובמיוחד ממדינות ברית המועצות לשעבר.ברור כי פתרון שכזה הינו זמני וכי לטווח הזמן הארוך יש צורך בהכשרת כוח אדם הנדרש במדעים ובטכנולוגיה במוסדות ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל.

איכות בוגרי בתי-הספר התיכוניים במקצועות המדעיים והטכנולוגיים אינה מבטיחה יתרון למדינת ישראל במאה ה-21.

בעיה חריפה נוספת, שיש לה השלכות חברתיות רחבות, היא כי מספר התלמידים במסלולי המדעים והטכנולוגיה המגיע מהפריפריה, קטן יחסית למספרם באוכלוסייה. יש לתת הזדמנות שווה, אם לא מועדפת, לצעירים מהפריפריה להשתלב במקצועות המדע והטכנולוגיה. חשיפה למקצועות המדעיים והטכנולוגיים ופיתוח החשיבה המדעית תעלה את המודעות העצמית אצל התלמידים.

מעבר לזאת, באמצעות תכניות מיוחדות ניתן להגדיל גם את מספר הנערות הבוחרות במקצועות המדעיים.

הסיבות לקשיים בהוראת מדעים וטכנולוגיה

ניתן לחלק סיבות אלה לסיבות אובייקטיביות, סובייקטיביות ותקציביות.

הסיבות האובייקטיביות:

1. המדע והטכנולוגיה מתקדמים בקצב מהיר. לכן, תוכנית הלימודים, הנקבעת ע"י משרד החינוך, אינה מתעדכנת במידה מספקת.

2. החשיבה המדעית והדיווח המדעי מאופיינים בניתוח כמותי ותמציתי בצורת נוסחאות מתמטיות. לתלמידים ולמבוגרים ישנה רתיעה מהצגת נושאים בצורה מתמטית, אפילו היא פשוטה.

3. באופן טבעי האוכלוסייה והתלמידים נחשפים לנושאים במדעי הרוח והחברה. הטלוויזיה והעיתונות כמעט ואינם עוסקים בנושאים מדעיים.

4. קצב חידוש תוכנית הלימודים דורש זמן ממושך - כתיבת תוכניות, אישורים, הדרכת מורים ופיתוח ניסויים.

הבעיות הסובייקטיביות:

1. המורים נדרשים "לדעת" ולהבין נושאים שונים ומגוונים במדע. על המורה להכיר מגוון רחב של נושאים.
2. קשה לבצע ניסויים מדעיים במרבית מעבדות בית הספר. הציוד הקיים, דל מאוד ועל פי רוב אינו מתוחזק בצורה מתאימה. מערכת התמיכה במעבדות כמעט ולא קיימת. היות שאין מספיק ציוד "התלמידים עומדים בתור" והזמן אינו מנוצל ביעילות. אין חידוש מתמיד של ציוד המעבדות ולכן אין עדכון בנושאי הניסויים.
3. בגלל התקדמותו המהירה של המדע, המורים לא תמיד מעודכנים בתחומי המדע השונים. ישנה "שחיקה" מתמדת של המורים.
4. מערכת ההשתלמויות במתכונת הנוכחית, אינה עונה במידה מספקת על עדכון המורים, בהקניית ידע מדעי ובמיוחד לפיתוח חשיבה מדעית.
5. ישנו מספר ניכר של מורים המלמדים במדע ובטכנולוגיה מקצועות אותם הם מעולם לא למדו ברמה אקדמית.
6. לעיתים קרובות, רמת הידע של המורים בביצוע ניסויים מדעיים מתקדמים, דל. המורים אינם מכירים את שיטותה מחקר העדכניות או את הציוד המתקדם.
7. בבתי הספר, בדרך כלל, ניתן לבצע רק את הניסויים הפשוטים ביותר. אין הזנה ישירה של תוצאות הניסוי למחשבים ובמיוחד אין שימוש במחשבים לתכנון הניסוי ולניתוח התוצאות.

 

הסיבות התקציביות:

1. בתי הספר אינם מתוקצבים במידה מספקת. כוח האדם המתמצא בנושאים מדעיים ובניסויים הוא קטן, ותקציבים לחידוש הציוד ותחזוקתו, לרכישת חומרים וציוד מתכלה כמעט ואינו קיים.
2. לא תמיד נותנים מנהלי בתי הספר קדימות לנושא המעבדות בבית ספרם.
3. אף בית ספר אינו יכול לרכוש ולתחזק ציוד יקר ומתוחכם אשר סביר להניח שישתמשו בו מספר ימים בשנה.

אילוצים בחיפוש הפתרון

1. הוראת המדעים וקידום רמת הוראת המדעים חייבת להתבסס על המערכות הקיימות: משרד החינוך, והמורים הקיימים בכל הארץ.

2. הפתרון חייב להיות כללי ומתאים לכל הארץ ובמיוחד לפריפריה, כולל מקומות קטנים ומרוחקים מהמרכז.

3. הפתרון חייב להיות אטרקטיבי למורים ולתלמידים. חשוב שגם המורים וגם התלמידים יראו בפתרון חלק אינטגרלי ואפילו הכרחי בתהליך הלמידה.

4. הפתרון צריך להתקבל בשיתוף ובהסכמת כל הגורמים העוסקים בחינוך מדעי וטכנולוגי ואוריינות מדעית קרי: משרד החינוך, משרד המדע התרבות והספורט, משרד התמ"ת, משרד הביטחון, משרד איכות הסביבה, משרד האוצר, האוניברסיטאות ומוסדות השכלה גבוהה, ובמידת האפשר תעשיות המבוססות על ידע מדעי (קונבנציונליות והיי-טק). במילים אחרות יש לאגם את הכוח האנושי והתקציבי.

5. הפתרון חייב לאפשר התחדשות מתמדת, עדכון מהיר של תכניות הלימודים, עדכון מורים, עדכון ציוד וכו'.

6. הפתרון חייב להתבסס על מספר השעות המוקצב כיום למדעים. להערכתנו לא ניתן להגדיל בצורה משמעותית את מספר השעות להוראת מדע וטכנולוגיה. יש לנצל את הזמן המוקצב למדעים וטכנולוגיה ביתר יעילות.

7. הפתרון חייב להיות כלכלי ובמידת האפשר להתבסס על מקורות כספיים קיימים (איגום משאבים).

8. הידע המדעי המתקדם קיים למעשה אך ורק במוסדות מחקר והשכלה גבוהה ובמידה מסוימת בתעשיות עתירות ידע. הפתרון חייב לשלב כוחות אלה ביחד עם הגורמים המטפלים כיום בהוראת מדע וטכנולוגיה.

9. יש להימנע מיצירת התנגדות אצל המורים. יש לראות בהם שותפים מלאים בתהליכי הפיתוח והביצוע.

בעקבות הצלחת המודל של מרכז מעבדות בלמונטה החליטה מדינת ישראל לפעול להקמתם של מרכזי מעבדות נוספים על פי מודל זה ברחבי הארץ (החלטת ממשלה 1681). לשם כך מונתה ועדה לבחינת המצב שהגישה את המלצותיה לממשלה.